ההשפעות של תאונת רכיבה ?

 

 

ב 3 באוקטובר התרסקתי ברכיבה ושברתי את עצם הבריח שלי, חוויה מחרידה ביותר שהובילה לדחף ראשוני של לא לרכוב שוב.
מתברר שאני לא לבד.

"ובכן, הצטרפת לרוב גאה של רוכבי אופניים רציניים שריסקו את עצם הבריח," אמר רוב קופולילו, רוכב אופניים תחרותי בבולדר, קולורדו, אשר מוביל משלחות בטיפוס סלעים וקרח ובהדרכת סקי.

שמעתי רוכבי אופניים רבים ששברו עצמות או נחבלו קשות בתאונות, ורבים אומרים שהם נשבעו, לפחות בהתחלה, לא לרכוב שוב בחוץ. אין זו תגובה אוניברסלית, אך היא נפוצה מאד.

כמעט אף אחד לא מאיים על הפסקת ריצה לאחר פציעה, למרות - ואני מדבר מניסיון - שפציעה מריצה עלולה להשבית מאימונים, לפחות כמו זו מרכיבה.
האם פציעה מרכיבה שונה באופן איכותי מפציעת ריצה ? האם ההתרסקות גורמת לנו להבין שיכולנו להיהרג על האופניים? או שהעובדה שמבינים שהתאונה אינה תמיד בשליטתינו, היא הסיבה?
מומחים להערכת סיכונים טוענים שהסיבות המוזכרות לעיל, כולן נכונות וכי הדרך בה אנו מגיבים לפציעות ספורט חושפת את האופן בו אנו מעריכים את הסיכונים.

הדבר הראשון שעשיתי כשנחתתי על האדמה היה לעצור את שעון העצר שלי - לא רציתי שזמן התאונה יספר בתוך זמן הרכיבה.
לאחר מכן, התישבתי על המדרכה, המומה. הראש שלי נחבט בקרקע, אבל הקסדה הצילה אותי. הירך השמאלית שלי היתה חבולה אז היה קשה ללכת. והגרוע מכל היה כאב צורב בכתף השמאלית שלי. בקושי הצלחתי להזיז את היד. אבל משום שזה כאב בכל מצב, החלטתי, בטיפשותי, לסיים את הרכיבה.
למחרת הלכתי לרופא וגיליתי שעצם הבריח שלי נשברה. והדבר היחיד שחשבתי באותו רגע היה שריצה היא הספורט שלי, ושום רכיבה לא שווה את זה.

נזכרתי בדבר שמייקל ברי, פיסיולוג ספורט מאוניברסיטת Wake Forest, אמר לי פעם. ברכיבה על אופניים, השאלה אינה אם תתרסק, אלא מתי. הוא רוכב אופניים תחרותי שהפציעה החמורה הראשונה שלו היתה - ירך שבורה - הוא התרסק בסיבוב חד ברכיבה במורד כביש ההררי.

ביוני האחרון, הוא התאמן למרוץ, פגע בסנאי, התרסק לתוך עמוד טלפון, שבר את זרועו ונזקק לניתוח. תגובתו לכל התרסקות היתה שונה משלי. "בכל תאונה חשבתי לעצמי, 'אולי כדאי לי לנסות לרוץ שוב,' אמר.
חבר שלי, קלייר בראון, טריאתלטית, התרסקה לפני מספר שנים, כשנסעה מהר בכבישים רטובים, באחד האימונים האחרונים לפני מירוץ. האופניים שלה החליקו על צלחת מתכת בגשר והיא נפלה ונחבטה בראשה ובירך השמאלית. היא היתה חבולה קשות, אולם לא שברה עצמות, ובמשך שנתיים היא לא עלתה על אופניה. אפילו עכשיו, היא אמרה לי, "ישנם גשרים שלעולם לא אעלה עליהם, ואני בהחלט לא ארכוב במהירות בירידות."

למרות שהשבר בעצם הבריח שלי כואב מאד, הוא אינו גרוע כמו פציעות ריצה מסויימות. כשהיו לי שברי מאמץ בעצם קטנה בכף הרגל, הייתי על קביים במשך שמונה שבועות. כשיכולתי כבר לחזור לרוץ, הרגל כאבה כי השרירים התנוונו. הריצה היתה איטית וקשה. איבדתי את הקצב את הריצה למהנה.

עם השבר בעצם הבריח, לבשתי מתלה למשך שלושה שבועות, אבל אפשר היה להוריד אותו ולרכוב על האופניים שלי ועל הטריינר . לאחר ארבעה שבועות יכולתי לרוץ, וזה היה כייף.

ג 'ורג' לוונשטיין, פרופסור לכלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטת קרנגי מלון, אומר שיש מספר גורמים שמבדילים בין פציעות ריצה לרכיבה על אופניים.

פציעות ריצה לעיתים חבויות - כמו גיד ברך קרוע - ונוטות להחלים בהדרגה בכוחות עצמן. פציעות אופניים, הוא אומר, "נוטות להיות חריפות ודרמטיות יותר - לעתים יש דימום ועצמות שזזות ממקומן וזה נוטה להרתיע אותנו."

ישנה גם בעיה של שליטה. "יכולת השליטה קובעת את הסיכונים שאנו מוכנים לקחת" אומר ד"ר לוינשטיין. "ברכיבה מרגישים בשליטה עד התאונה. ואז פתאום מבינים שאין שליטה. זה יכול להשפיע באופן דרמטי וקיצוני מתעוזה מופרזת לזהירות מוגזמת ".

בריצה, למרות שלא תמיד ניתן למנוע פציעות, תמיד האשמתי את עצמי.
ריצה נחשבת כבעלת סיכון נמוך יותר מאשר רכיבה על אופניים. בארי גלסנר, נשיא קולג' לואיס וקלארק בפורטלנד, אורגון, מומחה תפיסת הפחד והסיכון, "כשקורה דבר שנתפס בעיני רבים כבעל סיכון נמוך יותר, מאשימים את עצמנו."

"זו תופעה שידועה בכינוי "השערת העולם פשוט, "הוא אמר," פירוש הדבר שהעולם צריך להיות הוגן. "

ד"ר גלסנר אומר "אנחנו הופכים להיות זועמים במיוחד" כאשר העולם אינו הוגן, כמו בתאונת אופניים. "אנו מאשימים את עצמנו" על העוול של כל זה, כמו בפציעת ריצה.
ההשערה נותנת לאנשים מסוימים להמשיך בספורט מסוכן – תוך החלטה שתאונה רצינית לא תהיה אקראית באמת.

"רואים את זה עם מטפסי הרים," אם מתרחשת תאונה בה הם מאשימים את עצמם, הם יכולים לשכנע את עצמם שזה לא יקרה שוב.

כך נימק ד"ר לוונשטיין את התרסקותו על אופניו בחורף האחרון, לאחר רכיבה על קרח. הוא סיים עם פציעה בכתף והחליט שכל העניין היה אשמתו, ויכול היה להימנע.

"לא חוויתי אובדן שליטה", אמר. " רק חשבתי שנהגתי בטיפשות. לעומת זאת, אם מכונית היתה פוגעת בי, זה היה שונה. "

אם זה היה קורה, הוא אמר, אולי הוא היה נשבע לעולם לא לרכוב שוב.

תרגום מאמר Fell Off My Bike, and Vowed Never to Get Back On מאת