אימון כוח לרוכבי אופניים

לשמחת כולנו אנחנו חיים בעידן פוסט-מודרני בו אין אמת בכלל; היציאה נגד האידיאולוגיה הלוגוצנטרית מעמידה אמנם את המדע באור מפוקפק מעט שכן "נכון" ו"לא נכון" הופכים להיות ערכים יחסיים ותלויי תרבות, אולם בעולם כזה קל לכל אחד למצוא את קולו ואת אופן היותו. לצנטרליסטים מבינינו מדובר בכאב ראש רציני, כי איך אפשר לסלול דרך אחת אם כמספר האנשים מספר הדעות? עם זאת, כפי שנאמר לנו שוב ושוב בילדותינו, אם כולנו היינו אותו הדבר היה משעמם.

גם המדע חרף התנגדותו לאידיאולוגיה הפוסט מודרנית מקבל עליו את הווייתה; על אף הכמיהה לאחדויות היום יוצאים מנקודת הנחה שדבר הוא נכון עד שהוכח אחרת, או לחילופין שאין מושגים מוחלטים או ידיעות בלעדיות. לכל כלל יש יוצאים מן הכלל ובתחומים מסויימים, בהם חקר הסרטן, נדמה למתבונן מן הצד שבלתי ניתן להחזיק בידע ממשי שכן ריבוי הווריאציות אינסופי.

אני עדיין מנסה להשלים עם העובדה שהאור הוא גם חלקיק וגם גל ואין שום דבר שביכולתי לעשות כדי שימצא כבר את עצמו (חוץ מלשלוח אותו להודו), ובינתיים מגלה שתאים ממויינים יכולים לחזור אחורה בתהליך ההבשלה, שחומצת חלב היא המצאה יפה ותו-לא, ואם אגיע לעוד הרצאה אחת בגבעת רם כנראה שאם ישאלו אותי מהם אחד ועוד אחד, אשאל את השואל בנימוס "למה אתה מתכוון, ואיך זה גורם לך להרגיש?".
אבל העדר האמת מאפשר ריבוי דעות, מחקר, אמירות וקולות שונים. גם על מדע הספורט לא פוסחת האידיאולוגיה הזאת. אם בעבר שיטות האימון הנהוגות היו ספורות והרוב התאמנו בדרך אחת לפי "מה שכתוב בספר", הרי שהיום מאמנים שונים משתמשים בספרים שונים, האורים והתומים של תורת האימון עדיין משמשים בסיס, אך כמו כל בסיס איתן הם בעיקר כר לשינויים ווריאציות.

את הוויכוחים שניהלתי בעבר עם המאמנים, הנוגעים לחוסר המוכנות שלי להיכנס לחדר הכושר, פתרתי בפשטות – לא רוצה וזה לא יקרה. אחרי שנים של משחקים עם המשקולות (ואף לא גבר אחד שהתחיל איתי שם, מעדיפה להאמין שהסיבה היא שהביך אותם להיות חלשים מהבחורה) החלטתי שחייבת להיות דרך אחרת שתעבוד בשבילי. והנה זה הזמן לעשות עיניים לתרבות הפוסט מודרנית, ולשמוח כשהיא מחייכת אלי בחזרה, שכן מחקרים הבודקים אלטרנטיבות לחדר הכושר אפשר למצוא חדשות לבקרים.
חדשה כזאת נחה בוקר אחד על הדסקטופ שלי, מאמר שפורסם במלאות שנה לשחרורי מצה"ל ב European journal of applied physiology הסב את תשומת לבי מחגיגות החופש. ידוע כי רוכבים זקוקים לא רק ליכולות אירוביות ואנאירוביות מפותחות, אלא גם ליכולת לייצר כוח. הדבר דרוש במיוחד בעליות קצרות ואכזריות, בבריחות מהדבוקה או, אם לדבר בשפת העם, בנסיונות להדביק בחזרה את הפלוטון שברח אחרי פנייה. מהסיבה הזאת רוכבים מבלים על האוכף לא רק לאורך קילומטרים סיזיפיים של סבולת אלא מנסים לפתח גם כוח פונקציונלי. בהעדר מחקר מדעי מספיק ועדויות חד משמעויות, אימון זה מבוסס בעיקר על ניסיון ואינטואיציה. נעילת הילוכים מישהו?

כאמור, קיימות שתי גישות: הגישה הדוגלת באימוני חדר כושר מתבססת על העובדה שאימונים אלה תורמים לחיזוק טהור, בעוד שהגישה הדוגלת באימוני כוח על האופניים מתבססת על אחת מעובדות החיים: "ויהי האימון ספציפי"
מכאן שמטרת המחקר הייתה להשוות בין השפעת אימון משקולות של פושטי הירך על כוח מקסימלי ויכולת אירובית, ובין אימון איזוקינטי (שנערך ב 80 סל"ד) על מדדים אלה. המחקר בדק 18 רוכבים מאומנים בעלי ערכי צח"מ דומים, אשר חולקו לשתי קבוצות: קבוצת אימון המשקולות וקבוצת האימון האיזוקינטי. שתי הקבוצות התאמנו באימון הניסויי פעמיים בשבוע לאורך שניים עשר שבועות במקביל לתכנית אימון אירובית מבוקרת. קבוצת חדר הכושר ביצעו סקוואטים ולחיצות רגליים בדומה למה שחלקנו מבצע ביום יום, בעוד שקבוצת האימון האיזוקינטי ביצעה אימון וואטים ב 80 סל"ד.

שתי הקבוצות שיפרו את הכוח הממוצע כפי שנמדד במבחן סבולת של 30 דקות. עם זאת, קבוצת אימון המשקולות שיפרה את הכוח המקסימלי כפי שנמדד על טווח סל"ד בין 40 ל-120 (כלומר כל טווח סל"ד העבודה על האופניים), בעוד שקבוצת האימון הספציפי לא שיפרה כוח מקסימלי בסל"ד גבוה (120). לפי החוקרים, ייתכן שהאימון האיזוקינטי פגע ביעילות הדיווש בקאדנס גבוה ולכן פגע ביכולת לשפר את הכוח המקסימלי בסל"ד זה. לתוצאה זו יש ערך בעיקר לספרינטרים ולרוכבי אופני מסלול, אשר משתמשים בקצה הגבוה של הקאדנס.
ומה עבור בני האנוש? בין אם מדובר באימון משקולות סטנדרטי ובין אם באימון ספציפי על האופניים, אימון כוח שיפר את המדדים באופן מובהק. באופן אישי אני מוכנה לוותר על היכולת להפיק את המקסימום בקאדנס גבוה, אבל ליתר ביטחון אני מזכירה לעצמי שאחרי הכל אנחנו נמצאים בעידן הפוסט-מודרני, ולכן כל שנותר לי הוא לחפש מחקר נוסף, עם שיטה אחרת, שתאריך לי את ה"פטור" מחדר הכושר אשר קיבלתי מהמאמנת.

רוני ארבל.

המאמר המקורי:
Effect of isokinetic cycling versus weight training on maximal power output and endurance performance in cycling.
Erwin Koninckx • Marc Van Leemputte • Peter Hespel