האם רכיבה מזיקה לעצמות ?

בשנת 2006 אהרון סמאתרס הי בן 29, סטודנט לתואר שני בחוג למדעי הבריאות והכושר באוניברסיטת אוקלהומה, אז החל באיסוף נתונים עבור מחקר על שבירת עצמותיהם של רוכבי אופניים.
אחד הנבדקים שלו היה הוא עצמו, שכן הוא היה רוכב אופניים תחרותי במשך שנים.

בסריקה שביצע טרם המחקר, נמצא כי העצמות שלו היו פחות צפופות מהסטנדרט, עבור אדם בגילו. זמן לא רב לאחר קבלת התוצאות, הוא התרסק במהלך מירוץ ושבר את עצם הבריח שלו. כעבור שישה שבועות, במרוץ הראשון שלו לאחר התאוששותו מהפציעה, הוא נבלע בהמון הרוכבים, התרסק בשנית ושוב שבר את עצם הבריח וגרוע מכך, הוא שבר את ירכו עד כדי כך שה"כדור" מהמפרק הכדורי ומיסב BALL AND SOCKET (עצם בעלת ראש כדורי המתפרקת עם עצם בעלת נקב המתאים לראש) נשבר אף הוא. "אחר כך חשבתי, טוב, זה מחזק את המחקר שלי", הוא אומר.

אז השאלה הנשאלת היא, האם רכיבה על אופניים מזיקה לעצמות?
מספר מחקרים מעניינים שפורסמו בשנים 2008-2009, כולל זה של סמאתרס, העלו את האפשרות שיש פגיעה בעצמות כתוצאה מרכיבה, זוהי סוגיה שקיבלה תהודה משמעותית עם תחילת סוף השבוע של 2009, בו התקיים הטור דה פראנס. אין ספק, המחיר אשר משלמים רוכבי העלית על עצמות שבורות, הוא גבוהה ביותר. כידוע, לאנס ארמסטרונג שבר את עצם הבריח שלו ב- 2009, כריסטיאן ונד ולדה, רוכב אמריקאי מוביל, שבר שש עצמות, כולל שלוש בעמוד השדרה, בעת התרסקות ב Giro d’Italia שהתקיים באיטליה בחודש מאי 2009.

כמובן, שהתרסקות על הכביש ב60 קמ"ש צפוי שתסתיים בשבירת עצמות. אולם, מחקרו של סמאתרס מעלה אפשרות שגורמים נוספים עשויים להשפיע גם כן. "אם יש לך מסה נמוכה של מינרלים בעצמות, אתה יכול לסיים עם שבר הרבה יותר רציני בהתרסקות" מאשר אדם בעל עצמות צפופות יותר, הוא מציין.
במחקרו, השווה את צפיפות העצם של 32 גברים, רוכבי אופניים תחרותיים, אשר רובם בשנות ה -20 המאוחרות וה -30 המוקדמות, לזו של אנשים שהיו פעילים אך לא ספורטאים תחרותיים (באותם גילאים). סריקת העצמות הראתה כי כמעט לכל רוכבי האופניים היתה צפיפות העצם בעמוד השדרה, נמוכה משמעותית מזו של קבוצת הביקורת. לחלק מהרוכבים התחרותיים, צעירים בשנות ה -20, היתה מסת עצם כה נמוכה (osteopenia) בעמוד השדרה, שבהגדרה זהו מצב רפואי שהוא שלב אחד בלבד לפני אוסטאופורוזיס. " למצוא בחורים בשנות העשרים לחייהם עם מסת עצם נמוכה (osteopenia) היה מפתיע ומאוד מטריד", אומר סמאתרס.
מחקר נוסף שיצא לאחרונה, פורסם ב- 2008, הראה תוצאות דומות. המחקר עקב אחר רוכבי אופניים תחרותיים במהלך עונת המירוצים בקולורדו. הרוכבים, בני 27 עד 44, התחילו עם צפיפות עצם מעט מתחת לממוצע. עד סיום עונת המירוצים, הם איבדו חלק ניכר מסה"כ מסת העצם שלהם, שכאמור, מלחתחילה היתה בשיעור נמוך בירכיים שלהם, אם כי לא בעמוד השדרה. יחד עם זאת, בבחינה שנעשתה לאחר מעקב של שלושה חודשים, הם הראו שיעור קטן של התאוששות בעצם הירכיים.
מחקרים מקיפים אחרים, מראים כי הרכיבה ייחודית בהשפעתה על בריאות השלד. ענפי ספורט סבולת אחרים לא נמצאו כפוגעים בעצמות באותה צורה ואילו בדרך כלל הם מועילים. מחקר שפורסם בחודש מרץ למשל, השווה את צפיפות העצם של אתלטים העוסקים בהרמת משקל, רצים ורוכבי אופניים ומצא כי לרוכבי האופניים היתה צפיפות מינרלים בעצם נמוכה מאשר לרצים או לעוסקים בהרמת משקל. במחקר אחר, נראה כי טריאתלטים הוסיפו במתינות למסת העצם שלהם במהלך העונה.
רכיבה על אופניים, להבדיל מריצה והרמת משקל, גורמת להשפעה מועטה על עצמות השלד. קיימת תגובה של העצמות ללחץ חיצוני המתבטא בהתחזקות. סמאתרס וחוקרים אחרים אינם בטוחים מדוע אצל רוכבי אופניים מסת צפיפות העצם נמוכה יותר. במחקרים שביצעו, הם מצאו כי מסת הגוף היא גורם מרכזי. במחקר של סמאתרס הוכח כי לרוכבים הרזים ביותר, היתה צפיפות העצם הנמוכה ביותר. בנוסף, רוכבים מקצועיים רבים שורפים יותר קלוריות ביום ממה שהם צורכים, זהו חוסר איזון באנרגיה אשר השפעותיו על אובדן מסת העצם עדיין נחקרות.
גורם נוסף שעשוי להיות שחקן במשוואה הינו הזיעה. הרוכב יכול לאבד מאות מיליגרם של סידן בשעה באמצעות זיעה. למרות שהרוכבים במחקרו של סמאתרס ובמחקר של קולורדו בלעו כמות גדולה יותר של סידן, מזו המומלצת באופן יומי עבור בני גילם, עדיין יש להם חוסר במינרלים, שהם חיוניים עבור בניית העצם.
ישנן תאוריות של חוקרים שטוענות שסידן חייב להילקח במהלך האימון כדי שיעילותו תהיה מירבית. מחקר שנערך בשנת 2004 במעבדה שבו רוכבי אופניים קיבלו מי ברז או מים מועשרים בסידן במהלך נסיעה של 50 דקות על אופני כושר, הראה כי לרוכבים ששתו את מי הברז היו רמות גבוהות יותר של חומרים כימיים בדם, הקשורים לאובדן העצם, מאשר לרוכבים שלגמו את הסידן.

החוקרים העריכו כי שתיית מים מועשרים בסידן או משקה ספורט במהלך רכיבות ארוכות במזג אויר חם, עשויה לסייע להדוף חלק מאיבוד מסת העצם.

מה שעשוי לעודד הוא שהרוכבים החובבנים לא צריכים לדאוג יותר מדי לעצמותיהם. "המחקרים עד כה בחנו בעיקר רוכבים תחרותיים" סמאתרס אומר. "זה פלח דמוגרפי ספציפי מאד. אלו אנשים אשר מתאמנים במשך שעות בעצימות גבוהה מאוד. הם מזיעים הרבה. הם לא רצים בכלל ולא עושים בדרך כלל הרבה הרמות משקל, זאת כדי "להימנע מהוספת נפח". "עבור רוכבים תחרותיים, הייתי ממליץ להקדיש גם זמן לאימוני הרמת משקל". בנוסף, למי שמתחרה במרוצים או מהתאמן לעתים קרובות בעצימות גבוהה, על אופניים, הוא ממליץ לשקול ביצוע סריקת עצמות משום ש "זה טוב לדעת את מצבך."

באשר אליו, קריירת המירוצים שלו הסתיימה בניתוח וארבע סיכות מתכת בירך, לאחר ההתרסקות הקשה השניה שלו. "אני מתגעגע לתחרויות", הוא אומר. אך הצד החיובי הוא, שסריקת העצמות האחרונה שלו, הראתה כי צפיפות העצם שלו, שעדיין נמוכה, נמצאת במגמת עלייה.

תרגום מאמרו של GRETCHEN REYNOLDS מאתר הניו יורק טיימס -  Is Bicycling Bad for Your Bones?

פורסם בתאריך ה- 16.5.2010